דבורה הנביאה - מנהיגות נשית אז והיום 

מעמדה של האשה היום טוב עשרות מונים מזה שהיה בעבר. תנועות לקידום מצב הנשים בכל המישורים תופסות תאוצה ולמרות כל זאת נדירה יחסית הימצאותה של אשה בעמדות מנהיגות ושלטון. רק ראשת ממשלה אחת כיהנה עד כה במדינת ישראל ורחוק הוא מלדמיין אשה שתעמוד בראש צבא ההגנה לישראל.

על רקע זה הופך סיפורה של דבורה הנביאה ייחודי ובעל משמעות עצומה. סיפור של אשה מנהיגה אקטיביסטית שפועלת בתקופה פטריארכלית לגמרי ומוארת באור חיובי ונדיר. רוב הנשים בתנ"ך הינן חסרות שם ומעמד, לצידן יופיעו בודדות שקיבלו תפקיד חשוב בהסטוריה היהודית דוגמת שרה אימנו, מרים הנביאה ורות המואביה, אך נדמה שאל הפיסגה הצליחה להגיע דווקא דבורה.

תחת תומר דבורה

הימים היו ימי שפוט השופטים. בין תקופת הכניסה לארץ בראשות יהושע בן נון לבין המלכת מלך יחיד בישראל. תקופה שבה שבטי ישראל עדיין מפולגים ומתוכם צומחים מנהיגים זמניים, "שופטים", להושיע אותם מאויב. לאחר הופעתם של שלושה שופטים גברים צומחת ועולה מנהיגותה של דבורה שזוכה לשני פרקים מלאים (ד'-ה') בספר שופטים.

"ודבורה אשה נביאה, אשת לפידות--היא שפטה את-ישראל, בעת ההיא. והיא יושבת תחת-תמר דבורה, בין הרמה ובין בית-אל--בהר אפרים; ויעלו אליה בני ישראל, למשפט" (שופטים ד.ד)

לא מעט ניתן לדלות מקורות החיים הקצרים המתוארים כאן. דבורה היא בראש ובראשונה נביאה. במסורת נחשבת היא אחת משבע נביאות שעמדו לישראל. היא נשואה. כנראה לאדם ששמו לפידות. והיא גם שופטת בבית דין פתוח באיזור המזוהה כיום צפונית לירושלים. אנשים עולים אליה לרגל והיא מוכרת מאוד בסביבה.

כה דומיננטית היתה דבורה שיש המפרשים את "אשת לפידות" כשם תואר לאנרגיית האש והלפידים שבערה בקירבה. במדרש אף מייחסים לה הכנת פתילות להדלקת המנורה במשכן ודירבון בעלה שהיה איש פשוט לעלות למשכן. היכולת שלה להניע גברים מתגלה בעוצמה עם החלטתה להראות מנהיגות גם בשדה הקרב והזירה הפוליטית.

על פיסגת הר תבור

הר תבור הוא מההרים היפים שבצפון הארץ ושבילי טיול רבים נמצאים בסביבתו. ממרחק נראה הוא בולט על פני סביבתו ובימי התנ"ך שימש כגבול טבעי בין נחלות יששכר, זבולון ונפתלי. ממרומי ההר ניתן לערוך תצפיות מרשימות אל הגליל התחתון, עמק יזרעאל, הגלבוע והכרמל. שם על ראש ההר מחליטה דבורה לממש את מנהיגותה כמנהיגה צבאית ושוב להניע גבר לפי תוכניתה.

"ותשלח, ותקרא לברק בן-אבינעם, מקדש, נפתלי; ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי-ישראל, לך ומשכת בהר תבור, ולקחת עמך עשרת אלפים איש.." (שופטים ד,ו)

ברק, מפקד הצבא, מקבל את ההוראה מפי דבורה ואף מתנה זאת בהצטרפותה:

"ויאמר אליה ברק, אם-תלכי עמי והלכתי; ואם-לא תלכי עמי, לא אלך. ותאמר הלך אלך עמך, אפס כי לא תהיה תפארתך על-הדרך אשר אתה הולך--כי ביד-אשה, ימכר ה' את-סיסרא" (ט,י)

לדבורה חשוב להעביר את המסר שדווקא אשה היא זו שתהיה הגיבורה בדרמה המתחוללת. אשה ולא גבר. בנתיים מתקדם האוייב הכנעני בראשותו של סיסרא שר צבא חצור.

"ויזעק סיסרא את-כל-רכבו, תשע מאות רכב ברזל, ואת-כל-העם, אשר אתו--מחרשת הגוים, אל-נחל קישון"

לא הרחק מנחל קישון הזורם בשולי עמק יזרעאל נוכל למצוא כיום את קרית חרושת, שכונה בקרית טבעון. יש חוקרים הסבורים כי זהו האיזור, "חרושת הגויים", בו חנה המחנה הכנעני ויש המזהים אותו בנקודות אחרות בתוככי העמק.

הקרב הקשה מתחולל והתוצאה היא מפלה מוחלטת של האויב הכנעני. סיסרא נשאר לבדו כשהוא נס ברגליו "אל אוהל יעל אשת חבר הקיני". ושוב אשה משחקת כאן תפקיד חשוב. יעל שלא השתייכה לשבטי ישראל ולא היתה בת בריתם אולי קיבלה השראה ממנהיגותה של דבורה והיא בעורמה משקה את סיסרא בנאד חלב הגורם לו להירדם. בשנתו היא נוטלת את יתד האוהל והולמת ברקתו למוות. אז מגיע ברק בן אבינועם עטור הנצחון ומגלה כי אכן ביד אשה בא הסוף המיוחל.

שירתה של אשה

בתקופה שלמדתי בבית הספר היסודי היה נהוג ללמוד בעל פה את שירת דבורה כחלק משיעורי תנ"ך. הייתי שמח לשמוע אם כך הדבר גם היום. פרק שלם (פרק ה') של שירה צרופה משולבת מילים מרוממות כמו שרק התנ"ך יודע לחבר. גם משירת דבורה ניתן ללמוד עוד פרט חשוב אודות השופטת הדגולה.

"שמעו מלכים, האזינו רזנים:  אנכי, לה' אנכי אשירה, אזמר, לה' אלהי ישראל...

בימי שמגר בן-ענת, בימי יעל, חדלו, ארחות;  והלכי נתיבות--ילכו, ארחות עקלקלות חדלו פרזון בישראל, חדלו--עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל" (פרק ה').

מלבד היותה אשה נשואה לא מדווח הכתוב על משפחתה וילדיה. בימינו אנו כשאשה בוחרת בקריירה ובעבודה ציבורית הדבר בא על חשבון חיי המשפחה ותפקודה כאם. והנה דבורה בוחרת לשתף שקודם כל היא "אם בישראל", אמא, כמו כל אשה אחרת. עוד לפני היותה מנהיגה דגולה.

מוטיב האמהות חוזר ומופיע באמא נוספת, מהצד השני של המתרס:

" בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא, בעד האשנב: 

מדוע, בשש רכבו לבוא--מדוע אחרו, פעמי מרכבותיו.  חכמות  שרותיה, תענינה; אף-היא, תשיב אמריה לה. הלא ימצאו יחלקו שלל, רחם רחמתים לראש גבר--שלל צבעים לסיסרא, שלל צבעים רקמה: צבע רקמתים, לצוארי שלל."

נדיר למצוא במקרא את תחושות הצד השני, האויב שמנגד. כמו דבורה שחשה אם בישראל עומדת מנגד אם סיסרא ובוכה, מחכה בציפיה דרוכה לבואה של בנה מן המערכה. משרתותיה מנסות לנחמה בנחמה המפוקפקת שהגברים הלוחמים נהנים כעת מהשלל הנשי מקרב הישראלים. אבל האמת היא שסיסרא נפל ומת, ביד אשה שהיתה נכונה לסכן עצמה וגילתה עוז רוח והזדהתה עם ערכי המוסר שדווקא מי שלא היה בן בריתה הביא לעולם.

לבסוף באה השלווה הזמנית לאיזור והארץ שקטה ארבעים שנה. דבורה מתה ושופטים חדשים, כמובן גברים, באו לעולם. והגיעה גם מלוכה מאוחדת ושוב בהנהגת גברים. ונוצרה אמונה במלך משיח מבית דוד, שוב גבר כתמיד. ונדמה שמקומה של האשה שוב חסר ונעלם.

ביום העצמאות ה- 66 למדינת ישראל הוקדש הטקס הממלכתי לנשים שהשפיעו על קידומה של המדינה. כותרת המעמד היתה: "זמן נשים – הישגים ואתגרים". נורית הירש בחרה את מילותיה של דבורה והלחינה אותם במיוחד עבור המעמד. השיר בביצועה של הזמרת אסתר ראדה מרגש אותי כל פעם מחדש, כי אכן אפילו בימינו הגעגוע לדמות אשה מובילה מושיעה ממשיך לפעפע ולדבורה הנביאה יש כנראה תפקיד ומסר לא רק לשעתה אלא לדורות. אז בפעם הבאה שאתם מטיילים באיזור התבור תזכרו מי האשה שיכולה להוות עבור כולנו היום השראה.